אם תקשיבו למספיק שתייני ויסקי ותיקים, קראתם כתבות רבות של קהילת הוויסקי, אתם עלולים להאמין שוויסקי סקוטי שמייצר ומשוחרר היום אינו טוב כמו פעם. האם ויסקי טוב יותר או גרוע יותר היום מאשר לפני עשור או שניים?
הרבה שחקנים ופרשנים בתעשייה טוענים כי הוויסקי שיוצר ושוחרר לפני 15 עד 20 שנה היה עדיף על מה שמגישים לנו היום. זה נושא מפלג, ונושא שמעונן על ידי עובדה, אמירת שמיעה, נוסטלגיה, מדע, זיכרון, טעמים וצבע, ספין שיווקי וניסיון.
כמובן, יש הרבה תרגילים ומבחנים שאפשר ליישם לבחינת תיאוריה זו. לדוגמא, אם יש לכם את האמצעים, תוכלו לרכוש שני בקבוקים מאותה המזקקה שבוקבקו בשנים שונות אך בני אותו הגיל ולטעום מהשניים זה לצד זה לשם השוואה ישירה. זה נעשה על ידי הרבה ישויות, אך המסקנות משתנות – ובסופו של דבר – סובייקטיביות. כולם יסכימו בשמחה ששני המהדורות שונות, אך הטעם וההעדפה האישיים בדרך כלל קובעים איזה מהם נחשב טוב יותר.
מה שמעכיר את הנושא הוא שגם אם תמצאו שני ויסקיים זהים כביכול ששוחררו בהפרש של 25 שנה זה מזה רוב הסיכויים הם, כי כימית הם בכלל לא זהים. וזה המקום ולמה זה נושא מפלג. המדע וטעימת הטעם לא מתחרים על אותו מגרש משחק.
בשנת 1983 תעשיית הוויסקי הסקוטית הייתה בדיכאון מוחלט. מזקקות רבות נסגרו בין השנים 1983 – 1987; הרבה מהן נסגרו ונהרסו, רמות הייצור ירדה משמעותית, המכירות היו נמוכות; והוויסקי לא היה טעם החודש. כל ויסקי שיוצר אז הושלך לחביות שונות מכל מה שהמזקקות הצליחו להשיג – חלקן טובות, חלקן גרועות – והוכנסו בייאוש למחסן בתקווה לתקופות ורודות יותר. עשרים וחמש שנים מאוחר יותר, עד שנת 2008, עולם הסינגל מאלט הרקיע שוב. הייצור חזר ובקצב מסחרר, והשקעה התרחשה במזקקות ובשדות החיטה והשעורה. ההשקעה בעץ איכותי ובמתלים מחודשים לחביות טריות יותר הייתה במקום.
המזל הכלכלי הקשה של התעשייה בשנת 1983 הוביל (או המשיך לטפח) את מה שמכונה ויסקי לוך – WHISKY LOCH. עד שנת 2008, העלייה המנוגדת הובילה לשני דברים עיקריים: ויסקי מדהים ומיושן לשוק בתמורה טובה להפליא (בהשוואה למחירים היחסיים של ימינו) ולניקוז הוויסקי לוך. בקיצור, תוכלו לקנות וויסקי מרעיש במחירים מדהימים בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. כיום, אם קיימים אותם ויסקי מרעישים, הם מתומחרים בסכומים מעבר למה שרוב חובבי הוויסקי יכולים להרשות לעצמם. בשנת 2008, שתיינים רבים יכלו להרשות לעצמם Macallan 30yo תמורת 300 דולר. בשנת 2020, רוב השתיינים לא יכולים להרשות לעצמם (או, אולי בצורה חדה יותר, לא יכולים לראות את הערך ב-) 9,000 דולר עבור אותו ביטוי. האם זה הבסיס העיקרי מדוע טיימרים ישנים טוענים כי הוויסקי היה טוב יותר לפני 20 שנה? האם זה באמת נושא של איכות, או שזה נושא של זול?
שיטות הייצור השתנו באופן משמעותי ב -25 השנים שבין 1983 לשנת 2008. הרשימה ארוכה והיא משתנה ממזקקה למזקקה, אך קחו בחשבון את ההשפעה הכוללת וההשפעה של הגורמים הבאים:
שינויים בזמינות ובבחירה מועדפת של שעורה. הרבה נוצר מיתרונותיה של הבטחת הזהב (בייחוד על ידי מזקקה בולטת אחת, שהפרופיל שלה אשם במובהק בשינוי אופי ב -20 השנים האחרונות), וזה ייצר פרופיל תפוקה וטעם שונה כמו אופטיק ומרכבה שהיו יותר נפוץ באמצע שנות האלפיים.
התקדמות במדע והבנת התבגרות העץ. האמת, באופן כללי, הוויסקי כיום מתמלא בעץ איכותי בהרבה מזה שהיה עשרים שנה קודם לכן. (על אף השימוש בנרות גופרית, ברור!)
בשנת 1983 99% מהוויסקי נוצר לתערובות ומזקקות רבות לא בקבקו או שיווקו את הוויסקי שלהן כסינגל מאלט. עבור הוויסקים שהיו בבקבוקים כסינגל מאלט.
(המשך בפרק הבא…)