בורבון הוא הסגנון הבולט ביותר של הוויסקי המיוצר בארה"ב, ונמצא בכל בר ומסעדה ברחבי העולם, נלגם נקי או בקוקטיילים בורבוניים מבריקים. עוד בימי העבר (בסופו של דבר בסוף המאה ה -18), מהגרים אירים וסקוטים הביאו זיקוק לקנטקי.
יש כמה תיאוריות לגבי השם של בורבון, אבל שום דבר קונקרטי. זה נגזר משושלת בורבון בצרפת, אבל אף אחד לא בטוח ב 100% מאיפה בדיוק השם של המשקה. יש אנשים שאומרים שזה נקרא על שם מחוז בורבון בקנטקי, בעוד שאחרים אומרים שזה היה מרחוב בורבון בניו אורלינס.
אז מה זה בורבון? ובכן, ישנם כמה חוקים המכתיבים כיצד מייצרים בורבון. ראשית, יש לייצר אותו בארצות הברית (והוא אכן מיוצר בכל רחבי ארה"ב – לא כל בורבון הוא בורבון מקנטאקי!). את המחית של הבורבון יש להכין מלפחות 51% תירס (הנפוצים ביותר מסוגים אחרים של דגנים המשמשים לייצור בורבון הם שיפון, שעורה וחיטה). בורבון חייב להיות מיושן בחביות עץ אלון חרוכות חדשות (ללא תקופת יישון מוגדרת מינימלית – אם כי אם התיישן פחות משלוש שנים, לא ניתן לכנות זאת באופן חוקי וויסקי באירופה). אי אפשר לזקק את הנוזלים ליותר מ 80% ABV, ויש לבקבוק בורבון ב 40% ABV או יותר.
סיפורה של משפחת Beam מתחיל שבעה דורות אחורה, יותר מ -200 שנה, אינספור אתגרים ומטרה אחת; להכין את הבורבון הכי טוב בעולם.
בסוף שנות ה 1700, מתיישבים גרמנים, סקוטים ואירים כבר הכינו ויסקי שיפון במערב פנסילבניה עם מתכונים שהביאו מארצם מולדתם. אך כאשר ממשלת ארה"ב החלה להציע תמריצים לעבור מערבה ולגדל תירס, רבים ארזו את משפחותיהם ועברו להתגורר באזור קנטקי בווירג'יניה. בין החקלאים הללו היה ג'ייקוב בים, שכמו אחרים השתמש במתכון הוויסקי של אביו כדי לזקק את עודפי התירס שלו לסוג חדש וממתיק יותר של ויסקי-בורבון.