פייר שובין ואשתו ז'אן התיישבו בסן-פרוי ב-1805, מיד לאחר לידת בנם הראשון. היו בבעלותם מעט אדמה, ולכן לא הרבה גפנים. במהלך השנים הם קנו חלקות חדשות ושתלו גפנים. בתקופה זו, סוגי ענבי יין נפוצים היו בעיקר קולומברד ופול בלאנש . הטיפוח נעשה תחילה באמצעות שוורים, ולאחר מכן סוסים מעט מאוחר יותר. החל מהיבול הראשון, הם התקינו 3 הקטוליטר (79 ליטר) עצים שעדיין אופייני לאזור שרנטס והחלו לאחסן קוניאק.

דבר  המיחד את ייצור הקוניאק של המשפחה היא שכבת האדמה השטחית והגירנית מעל אבן גיר רכה וגירנית עומדת בבסיס הטעם והניחוחות של קרמי הענבים הגדלים באזור. בחלק זה של אזור הקוניאק שכבת אבן הגיר היא העבה והעתיקה ביותר.  

כיום, ניתן למצוא לקוחות ומפיצים בכל יבשת. בצרפת, הקוניאק נמצא באופן בלעדי בבוטיקי יין מיוחדים. הקוניאק שלהם אינו מופץ בהפצה המונית, אלא מיובא רק על ידי עסקי בוטיק יין והמסעדנים המשובחים באירופה, ארצות הברית, קנדה, אסיה (יפן, הונג קונג), רוסיה וכל הדרך לישראל.