_edited_edited.jpg

מגזין סיפיל

שמפנייה,פרוסקו וקאווה

כולנו טעמנו יין מבעבע, לכל הפחות סביב החגים או כשחוגגים אירוע מיוחד, ובכל זאת לרבים מאיתנו אין מושג מה ההבדל בין יינות כמו שמפניה, קאווה פרוסקו – או איך הם אפילו מקבלים את הבועות ליין מלכתחילה.


יין מבעבע הוא יין מוגז, יין שיש בו בועות או יין "מנצנץ", שלוקח בדרך כלל את השם הקשור לאזור או למדינה הספציפית למקורו של היין. הפחמן ביין מבעבע נוצר בשיטה אחת משתי שיטות: Méthode Champenoise (שיטת שמפיין) או Metodo Italiano הידוע גם בשיטת Charmat-Martinotti.

ישנן אגדות רבות כיצד נוצר יין מבעבע, אך המיתוס האהוב הוא סיפורו של הנזיר דום פריניון. בשנות ה- 1600, מייצר הנזיר יין לבן באזור שמפיין בצרפת. הוא החליט לבקבק את היין שהוא תסס מוקדם מהרגיל מכיוון שכאשר בדק את מכלי התסיסה נראה היה לו שהשמרים סיימו להמיר את כל הסוכר לאלכוהול. למעשה, הטמפרטורה באזור שמפניה נעשתה כל כך קרה שהשמרים במכלים פשוט הלכו לישון, למרות שהם לא סיימו לאכול את כל הסוכר. כשהגיע האביב והיין בבקבוקים התחיל להתחמם, השמרים התעוררו והחלו בחופזה לאכול את כל שאריות הסוכר.


כשאכלו את הסוכר, לפחמן הדו-חמצני שהם יצרו לא היה מקום לברוח, כמו במיכלי תסיסה גדולים, כך שבמקום זה CO2 נטמע ביין ובכך פחמן אותו. כשדום פריניון ניגש לבדוק את היין שלו, הוא נתקל בפקקים שצצו סביבו; הוא טעם את היין ואהב את התוצאות, וכך נולדה השמפנייה. מאז גילוי שיטת שמפיין, המכונה לעתים קרובות השיטה המסורתית, שמפיין התפוצץ ברחבי העולם והפך במהרה למבעבע הידוע והמוערך ביותר.

אמנם סיפורו של דום פריניון הוא מיתוס, ואנחנו די בטוחים שהוא לא נכון, אבל זו דרך מצוינת להסביר את שיטת שמפיין. בשיטה זו פריניון "גילה" שניתן להשתמש בתסיסה משנית בבקבוק כדי ליצור את הבועות שאנו מקשרים ליין מבעבע.

מרבית אזורי היין האחרים אימצו את השיטה כדרך לייצור יין מבעבע, כולל קאווה ספרדית. אז אם רוב היין המבעבע נוצר בשיטת שמפיין, מדוע שלא נקרא לכל היין המבעבע שמפניה?

הצרפתים הם טריטוריאליים למדי ומאפשרים רק ליין מבעבע המיוצר למעשה בשמפניה בצרפת להיקרא שמפיין.בלעדיות למוצר, הצרפתים שונאים את זה כשיין שאינו שמפניה נקרא שמפיין. זו הסיבה שהשם קאווה נוצר להתייחס ליינות מבעבעים מספרד. במשך זמן רב ספרדים התייחסו למוצריהם כאל שמפניה, בידיעה שההיכרות של הצרכנים עם השם כיין מבעבע איכותי תועיל למכירותיהם, אך הצרפתים בכו עבירה, ודרשו מהאיחוד האירופי לאסור על כל מדינה אחרת להשתמש בשם שמפניה אלא אם כן היא מגיעה מאותו אזור בצרפת.

ליין מבעבע או “נוצץ” יש ארבע רמות מתיקות. רמת המתיקות של היין יודפס ישירות על הבקבוק. רמות אלה הן:

אקסטרה-ברוט: זהו הסוג היבש ביותר של היין המבעבע שאפשר לקנות. בסוג זה של נוצץ, השמרים אכלו את כל הסוכר באופן מוחלט, כך שיש חסר ביין לחלוטין.

ברוט: זהו הסוג הפופולרי ביותר של יין מבעבע. היין יבש, אך יש רק שמץ של מתיקות. בתוך הנוצץ הזה, היינן הפסיק את תהליך התסיסה רגע לפני שהשמרים אכלו את כל הסוכר והותירו אחריו כמות זעירה ביין. שמפניה היא הנוצץ הנפוץ ביותר שכותרתו ברוט.

אקסטרה יבש: נוצץ מסוג זה הוא יבש, אך לא יבש כמו Brut או Extra-Brut, כלומר הוא שומר על מתיקות קלה. זה לא מתוק מסוכרים, אם כי הם מתוקים במידה ניכרת מיינות ברוט. Prosecco הוא לרוב אקסטרה יבש.

דמי-סק: זהו יין מבעבע ומתוק. בדרך כלל ניתן היה לשתות Demi-sec עם הקינוח, מכיוון שיש כמות רווחת של סוכר.

אף שזו השיטה הידועה ביותר לייצור יין מבעבע, שיטת שמפיין אורכת זמן ויכולה להיות יקרה מאוד, מכיוון שאתה צריך לאפשר לזמן היין להתסוס במיכל ואז שוב בכל בקבוק בודד למשך חמישה עשר חודשים לפחות.

הצרפתי יוג'ין צ'ארמט, ובאיטליה, פדריקו מרטינוטי גילו את מה שמכונה כיום שיטת צ'ארמט-מרטינוטי. בשיטה זו, היין מועבר מבור התסיסה הראשון שלו למיכל גדול ולחץ אטום גדול בו הוא עובר תסיסה משנית ליצירת הפחמן. ואז הבקבוק היין מוגז ונשלח לשוק. כך מיוצרים כל פרוסקו איטלקיים.

ההבדל האמיתי בין שיטת Charmat-Martinotti לשיטת Champagne הוא הטעם האולטימטיבי של היין. יינות בשיטת צ'ארמט-מרטינוטי נוטים להיות צעירים ופוריים יותר ואילו יינות המיוצרים בשיטת שמפניה הם בדרך כלל יבשים יותר ופירותיים פחות.


היום בשביל לקנות בקבוק שמפניה יוקרתי לאירוע מיוחד לא צריך לצאת מהבית. מה שצריך לעשות זה להקליק כאן, לבחור את מותג השמפניה האהוב עליכם והשליח בדרך אליכם>>