דברו איתנו

אנא המתן...

המשך בקניות באתר
מעבר לסל קניות ולביצוע תשלום
המשך בקניות באתר
מעבר לסל קניות ולביצוע תשלום
 

מהו מבקבק עצמאי בעולם הוויסקי?

מהו מבקבק עצמאי בעולם הוויסקי?

 

מבקבק עצמאי בעולם הוויסקי : פרק ראשון

אז מהו מבקבק עצמאי ואיך אנחנו מרוויחים מזה ? בתקופה לפני הסדרת רישיונות הזיקוק בבריטניה (בשנת 1823 במתכונת הנוכחית המוכרת לנו), וויסקי היה בעיקרו משקה מקומי שזוקק מעודפי הגידול של שעורה בחוות באזור המיידי, ונמכר לתושבי האזור. לאחר הרישוי, הפך הזיקוק למסחרי, ונדרשה מערכת של הפצה. מערכת זו עבדה באמצעות מתווכים (whisky brokers) אשר קנו חביות מהמזקקות ומכרו אותן לבעלי פאבים וחנויות מכולת. עד 1847 היה מס גבוה על זכוכית, ועל זכוכית שקופה המס היה פי 11 מאשר על זכוכית כהה. באותו זמן, הצרכנים באו למכולת או לפאב עם בקבוקים או מיכלים שלהם, והמוכר היה ממלא אותם בוויסקי. זו הסיבה שברבות מסדרות הטלויזיה רואים את הוויסקי מוגש מבקבוק מפואר (decanter, מחדרר בעברית, מלשון זה שמגישים בו לחדר), שאותו ממלאים המשרתים מתוך החבית במרתף. חנויות המכולת היו אלו שלצד הוויסקי "הנקי" שאותו מכרו, ייצרו בלנדים שקרויים עד עצם היום הזה על שמם של אותם בעלי חנויות: ג'וני ווקר, (ארתור) בל, (ג'ורג') בלנטיין, (ג'ון) דיואר, ו-(ויליאם) טיצ'ר. השילוב של בקבוקי זכוכית זמינים, התפשטותה של האימפריה הבריטית, ועליית הרעיון של "מותג" הפך את הבלנדים הללו למעצמות מסחריות, ואת הוויסקי הסקוטי למשקה עולמי. זה הוביל לכך שחברות הבלנדים הגדלות והולכות ביקשו לרכוש את המזקקות שנותנות לבלנדים שלהם את אופיים, על מנת להבטיח לעצמן את אספקת הוויסקי. יחד עם זאת, המבנה העסקי שבו עבדו המזקקות כמעט לא השתנה, וברוקרים המשיכו להזיז חביות וויסקי למפיצים. חלק מהמפיצים הללו בקבקו את הסינגל מאלטים תחת המותג שלהם, וחלקם אפילו שימשו כ"מבקבקים ה(חצי)רשמיים" של מזקקות שלא ביקבקו מותג משל עצמם, כמו מורטלאך, לינקווד, ארדמור, וסטראת'איילה.   כאן אנו נדרשים להבחנה חשובה – אולי החשובה ביותר בעולם הוויסקי – שבין וויסקי מחבית יחידה לבין וויסקי מערבוב של חביות. כל וויסקי סקוטי חייב להתיישן בחבית מעץ אלון. כל חבית שונה במקצת מחברתה, גם אם שתיהן מאותו סוג (חביות ברבן, חביות שרי, חבית במילוי ראשון או שני וכו'). אחת מדרישות היסוד של מותג, כל מותג, הוא עקביות. גלנפידיך רוצה שכל בקבוק של פידיך 12 שתפתחו, יריח וייטעם בדיוק אותו דבר. הרי אם כל בקבוק יהיה שונה, ציפיותיו של הצרכן לא יתמלאו, והצרכן יהיה מאוכזב. בנוסף, לכל ביטוי יש פרופיל משלו, אשר מושג, פעמים רבות על ידי ערבוב של חביות מסוגים שונים – כך, למשל, אולד פאלטני 17 מכיל רק וויסקי שיושן בחביות ברבן, ואילו אולד פאלטני 21 מורכב מוויסקי שיושן בחביות שרי ובחביות ברבן, באחוזים קבועים. ניתן להגיע לאחידות ועקביות בוויסקי רק על ידי ערבוב של מספר גדול של חביות. המזקקות עושות זאת באצוות (batches) שבמותגים הגדולים משמעם ערבוב של מאות חביות ביחד, השארתן לזמן מה כדי ליצור אחידות ובקבוקן. סינגל מאלט, הוא למעשה, ערבוב וחיתון של חביות רבות שזוקקו באותה מזקקה (ולכן קרוי "סינגל" למרות שהוא בעצם בלנד פנימי).  באותה מידה, ניתן לערבב חביות של סינגל מאלט ממזקקות שונות, דבר שייצור "מאלט בלנד", שיכול להיות איכותי לא פחות, ואף יותר מעניין, מוויסקי ממזקקה יחידה. לבסוף, אם מערבבים מאלט עם וויסקי דגנים פשוט, נקבל את הבלנדים הקלאסיים (כמו ג'וני ווקר, שיבאס ובלנטיינס). ייחודם של המבקבקים העצמאיים הוא הגישה שלהם לחביות יחידות. מבקבקים עצמאיים רבים בוחרים חביות איכותיות, ומבקבקים אותם למכירה ישירות לצרכן. רובם של המבקבקים העצמאיים מקפידים על הגשה איכותית של הוויסקי: ללא פילטור בצינון – שמוציא מהוויסקי גורמי טעם וריח, בחוזק אלכוהולי נאות (46% ומעלה, ולעיתים אף בחוזק חבית, ללא דילול כלל), וללא תוספת צבע מאכל (כאמור, לא צריך "אחידות" של הצבע, וכשמבקבקים להגשה איכותית, לא צריך לגרום לוויסקי להיות כהה יותר באופן מלאכותי). בנוסף, מבקבקים עצמאיים רבים מציעים מאלט בלנדים איכותיים ואף בלנדים של ממש שהנם לעיתים מעניינים יותר מוויסקים אחרים שקיימים בשוק, כל עוד נשמרים שלושת כללי ההגשה האיכותית שציינו.
טוען...